זאגרב בירתה של הרפובליקה של קרואטיה, היא עיר עתיקה בעלת ציביון מרכז-אירופאית מובהק הטומנת בחובה יותר מ-900 שנות היסטוריה. כיום ידועה העיר בעולם במורשתה ההיסטורית אותה היא מטפחת בקפידה באירועי העסקים והספורט החשובים שהיא מקיימת ומארחת, אך מעל לכל – בהכנסת האורחים הנהדרת שמפגינים תושביה כלפי התיירים המגיעים לעיר. אולם לא תמיד הייתה העיר כזו. סמלה המוכר של העיר הוא טירה בעלת שלושה צריחים והשער בחומה נראה כפתוח וכמזמין את העוברים ושבים להיכנס אליה אולם, יש לזכור כי זו הייתה הזמנה בעירבון מוגבל בלבד: כמו בכל עיר בת ימי הביניים, שער זה היה נסגר מידי ערב כדי למנוע מאורחים בלתי רצויים להיכנס.
נערה טובה יפת עיניים, הטי כדך השקיני מים…
מקור שמה של העיר אינו חד משמעי, למרות שהשם מופיע לראשונה בתיעוד בשנת 1094 לערך. סביב מקור השם זאגרב נרקמו אגדות רבות, אך האהובה והנפוצה ביותר היא על אותו אביר מסוקס שביקש מנערה היפה, מנדה שמה, שתשאב עבורו מעט מים מהבאר. "מנדה הנאווה, השקיני" כך אמר (ובשפת המקום "Dusho manda, zagrabi"). אין סימוכין ברורים לאגדה, פרט לכך כי המזרקה בכיכר ילצ'יץ', על פי המסופר, היא-היא אותה באר שממנה השקתה מנדה היפה את האביר יפה המראה ולכן, המזרקה נקראת מזרקת מנדשבץ' (Mandusevac).
החל מהמאה ה-14, העת בה האימפריה העותמאנית החלה בהתפשטותה, תפסה זאגרב את מקומה כעיר גבול חשובה ביותר. האוסטרים הקימו בה את המצודה שבה ישב המושל האוסטרי. זאגרב של ימינו, מורכבת משתי ערים – קפטול (Kaptol) וגראדץ (Gradec) אשר היו מוקפות בחומות וביניהן זרם נהר ששימש כגבול וכחיץ. בשנת 1851 איחד המושל באן יוזף ילצ'יץ' (Ban Josip Jelacic – שמיד ארחיב עליו מעט יותר) את שתי הערים וזמן קצר לאחר מכן, היא עלתה על דרך המלך להפיכתה למרכז התחיה הלאומית של הסלאבים בדרום. בזאגרב הוכרז בשנת 1918 על הניתוק מהאימפריה האוסטרית ואיחודן של סלובניה, קרואטיה, סרביה ומונטנגרו.
מי אתה יוזיף ילצ'יץ' (Josip Jelačić)?
הרוזן Josip Jelačić von Bužim היה מושל (באן) קרואטיה בין ה-23 במרץ 1848 ל-19 במאי 1859. הוא היה מצביא מפורסם שנודע בעיקר בשל מהלכיו הצבאיים במהלך מהפכות 1848 (אביב העמים) וביטול הצמיתות בקרואטיה.
בנם של הברון הקרואטי פרנג'ו ילאצ'יץ' בוז'מסקי (סגן פילדמרשל) ואנה פורטנר פון הופלין, ילאצ'יץ' נולד בעיר פטרובאראדין (Petrovaradin), שהייתה באותו הזמן – בחלקו של הגבול הצבאי הסלובני של האימפריה ההאבסבורית (כיום חלק מ- Vojvodina, סרביה). יוזיפ התחנך בווינה באקדמיה הצבאית שם קיבל חינוך רב-גוני שהתמקד במיוחד בהיסטוריה ובשפות זרות. הוא התגייס לצבא האוסטרי ב-11 במרץ 1819 ושלט באופן שוטף בכל השפות הדרום-סלאביות, כמו גם בגרמנית, איטלקית וצרפתית. ביום 1 במאי 1825 הועלה לדרגת First lieutenant (סגן) ולקפטן (סרן) ב- 1 בספטמבר 1830 בקרלובאץ שבקרואטיה.
ב-17 באוקטובר 1835 ניהל ילצ'יץ' את המערכה הצבאית נגד הכוחות העותומאניים הבולטים ב- Velika Kladuša, קרב שזיכה אותו במדליה. הוא הועלה לדרגת Major (רב סרן) ב-20 בפברואר 1837 והמשיך להתקדם במהירות בסולם הדרגות עד שנבחר על ידי הסאבור (האסיפה הלאומית של קרואטיה) כבאן של קרואטיה. ב-7 באפריל 1848 הוא הפך למפקדם של כל הכוחות ההאבסבורגים בקרואטיה.
בקיצור – מדובר באיש אשכולות, רב פעלים בתחום הצבאי והמדיני, כך שאין זה מפתיע כי הכיכר המרכזית בזאגרב הבירה, נושאת דווקא את שמו.
כיכר באן ילצ'יץ' – Trg Bana Jelacica
כיכר באן ילצ'יץ (בקרואטית: Trg bana Josipa Jelačića או Trg bana Jelačića) היא הכיכר המרכזית של העיר זאגרב, קרואטיה. שמה הרשמי הוא Trg bana Jelačića, בעוד הכינוי הרווח שלה בקרואטית הוא Jelačić Plac (ילצ'יץ' פלאץ).
הכיכר ממוקמת מתחת למרכזי הערים העתיקות המרכיבות את זאגרב (גראדץ וקפטול – זוכרים?) ודרומית ל-Dolac Market, כשרחוב Radićeva מצפון-מערב לה ורחוב Bakačeva מצפון-מזרח לה.
הכיכר קיימת מאז המאה ה-17 ותפקדה תחת השם הרמיקה (Harmica). המבנה הקיים הוותיק ביותר בה, הוא בן המאה ה -18. בשנת 1848 שונה שמה של הכיכר לשמה הנוכחי, כשפסל גדול של באן יוזיפ ילצ'יץ' רכוב על סוס, יצירתו של הפסל האוסטרי אנטון דומיניק פרנקורן (Anton Dominik Fernkorn), הוצב בה ב-19 באוקטובר 1866. הפסל הוצב על ידי השלטונות האוסטריים, וזאת, למרות מחאתם הנמרצת של חברי מועצת זאגרב ואי הנוחות שעורר הדבר בקרב ההונגרים, שראו בילצ'יץ' בוגד.
בשנת 1946, לאחר מלחמת העולם השניה בתחילת שלטונו של טיטו, שונה שמה של הכיכר ל-Trg Republike (כיכר הרפובליקה) ובשנת 1947 הוסר פסלו של ילצ'יץ' כשהממשל הקומוניסטי החדש של יוגוסלביה גינה אותו בכנותו "משרת אינטרסים זרים". אנטון באואר, אוצר ה-Gliptoteka gallery, שמר את הפסל במרתף הגלריה. באותה תקופה לאחר המלחמה, התעצמה תנועת הרכב דרך הכיכר, עד שבשנת 1975 הפכה הכיכר לאזור נטול מכוניות.
אוניברסיאדת הקיץ (משחקי האוניברסיטה העולמיים) של שנת 1987 התקיימה בזאגרב ולכבוד האירוע החליטה העירייה לנצל את ההזדמנות, לשפץ, לחדש ולעשות לעיר מתיחת פנים. הכיכר רוצפה באבנים והפכה לחלק מהמדרחוב במרכז העיר. חלק מהנחל Medveščak, שזרם מתחת לתעלות הביוב מאז 1898, נחשף על ידי הפועלים. חלק זה של הנחל יצר את מזרקת Manduševac שהייתה מכוסה מאז שנת 1898.
בשנת 1980 הלך לעולמו טיטו שהיה שליט יוגוסלביה מ-1945. הרפובליקה של יוגוסלביה החלה להתפרק ולאחר הבחירות שנערכו במדינה ב-11 באוקטובר 1990, שב תפקידו של ילצ'יץ' להיתפש כחיובי . הפסל הוחזר לכיכר בה עמד עד 1947, הפעם לחלקה הצפוני ובניגוד לפעם הקודמת, עם הפנים לכוון הכביש ולא לכוון הבנין שמאחור. מאז ועד היום ניצב שם באן ילצ'יץ' כשהוא מניף אל על את חרבו וצופה על הנעשה בכיכר.
שמה של הכיכר שונה גם הוא וחזר לכלול את ילצ'יץ'. הכיכר, כיום, כוללת את מזרקת מנדשבץ' הממוקמת בחלקה המזרחי ומהווה את נקודת המפגש הנפוצה והמוכרת ביותר לתושבי העיר, כמו גם לאורחים הרבים המגיעים אליה.
אירועים רבים נחגגים היום בכיכר וכאשר נבחרת הכדורגל של קרואטיה משחקת במשחק רשמי כלשהו, מוצבים בכיכר כמה וכמה מסכים גדולים עליהם יוקרן המשחק וכמובן דוכנים למכירת בירה כי הרי לא ניתן לצפות בנבחרת מבלי ללגום משהו…
הנה כותב הפוסט בכיכר, חבוש בכובע הולם בזמן אחד ממשחקיה של הנבחרת ביורו 2016.
בחודש יולי 2018, עם שובה של נבחרת הכדורגל של קרואטיה מהמונדיאל ברוסיה שם זכתה במקום השני לאחר שנוצחה בגמר על ידי צרפת, נערכה בכיכר קבלת פנים מרשימה לשחקנים ועל פי החגיגות שם, ניתן היה לטעות ולחשוב שבגמר ניצחו הקרואטים ולא הצרפתים… הקרואטים כמו שאר עמי הבלקן, הם חובבי ספורט נלהבים.
כיכר באן ילצ'יץ' יכול לשמש כנקודת מוצא לסיורים רבים בעיר ובעיקר בחלקה הישן יותר של זאגרב: הקתדרלה, השוק הפתוח דולאץ (Dolac), שער העיר, כיכר הפרלמנט (סן מרקו), טיילת שטרוסמאייר, מגדל לוטראשק וכמובן למדרחוב הידוע של העיר, רחוב טקאלצ'יצ'בה (Tkalčićeva) בו מרוכזים הרבה מאוד בארים והוא מהווה את אחד ממרכזי חיי הלילה של זאגרב.
במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד מהכיכר, ממש מעבר לכביש, נמצא מגרש חניה. זה המקום בו עמד עד שנת 1941 בית הכנסת של הקהילה היהודית אשר נהרס בשנת 1941 על ידי ארגון האוסטשה. שלט הזיכרון הקבוע במקום, הוא עדות אילמת לכך.
עוד על זאגרב ניתן לקרוא בפוסט נוסף שלי על העיר: פוניקולר, תותח, טיילת וסופר ידוע.
כמו כן אני מציע לכם לקרוא את הפוסט הנפלא של חברתי גלית ויינברג ומשם להמשיך ליתר הפוסטים בבלוג הנהדר שלה.
