האופרה, שהחלה להצמיח את שורשיה התרבותיים במאה ה-16 סיפקה לאנשי תקופת הבארוק בילוי נוצץ שהיה מיועד בעיקר לבני האצולה, לעשירים ולבני המעמד הגבוה. לא קשה לדמיין את בני אותה התקופה כשהם מגיעים לבית האופרה המהודר, לבושים במיטב מחלצותיהם ומתמקמים כל אחד בתאו הפרטי המהווה את סמל הסטטוס המושלם. לעומתם, נאלצו בני המעמד הנמוך יותר ואלה שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם, או אלה שדם כחול לא זרם בעורקיהם, להסתפק בצפייה במתרחש על הבמה מתוך יציעי האולם. אותו בילוי בתא הפרטי, היה לעיתים קרובות חשוב לא פחות מהצפייה במתרחש על הבמה או מההאזנה למוזיקה. עסקאות פוליטיות ופרשיות רומנטיות רבות נרקמו בין כתלי תאים פרטיים אלה שאילו יכלו לדבר – יתכן וההיסטוריה הייתה נראית שונה לגמרי…
האופרה כיצירת אומנות, מבוססת על דרמה ומשלבת בתוכה רכיבים רבים מעולם התיאטרון (משחק, תפאורה ותלבושות התואמים את עלילת האופרה) אולם כל התקשורת (בין הדמויות לבין עצמן ותקשורתן עם הקהל) וקידומה של העלילה נעשים באמצעות שירה. מאפייניה של השירה האופראית הינם ייחודיים ודורשים כשרון מיוחד כמו גם אימונים רבים, והזמרים מלווים בשירתם בליווי אינסטרומטלי שיכול לכלול נגן אחד בלבד אך יכול לכלול גם תזמורת שלמה. מאז מתקופת הבארוק ועד ימינו הפכה האופרה לבילוי נפוץ יותר, זנחה חלק מהיצירות הקלאסיות והחלה להעלות על הבמות גם נושאים חברתיים שאינם עומדים ברומו של עולם. למרות זאת היא עדיין מזוהה עם הוד, הדר ופאר ולכן גם בתי אופרה שנבנו הרבה אחרי תקופת הבארוק, מאופיינים בסממנים המאפיינים את בתי האופרה הקלאסיים – גודל, פאר, תאים פרטיים, שילוב בין צבעי הזהב והאדום המלכותיים וכן הלאה.
בית האופרה של האנוי, וייטנאם, אינו יוצא מן הכלל בתחום זה. בפי המקומיים נקרא המקום NHÀ HÁT LỚN HÀ NỘI, והוא כמו "אחיו" הקטן ממנו – בית האופרה של סייגון (זכה לפוסט משלו), עומדים בכל הסטנדרטים שציינתי.
בית האופרה שממוקם בלב הרובע הצרפתי של האנוי, עומד בצומת יפהפה במרכז העיר ואליו מובילות חמש דרכים מרכזיות, במרחק הליכה קצר מהאגם הידוע, אגם הואן קיים.
אם למישהו לא בא לעשות את הדרך הקצרה מהאגם לבית האופרה ברגל, תמיד זה נחמד לשכור ריקשה עם נהג אשר יעשה לנו סיבוב בכל האזור.
בנייתו של הבניין הושלמה בשנת 1911 וזאת לאחר עשר שנות בנייה שעליה ניצחו שני אדריכלים צרפתיים, ברוייר (Broyer) והארלי (V. Harley). אם למישהו נדמה כי קיים דמיון בין בית האופרה בהאנוי לבין ה- Opéra Garnier de Paris, הרי הוא צודק לחלוטין. השפעתה של התרבות הצרפתית ניכרת בכל רחבי וייטנאם ובאה לכדי ביטוי בעיקר באדריכלות של מבני התרבות והציבור. זהו עוד שריד מפואר שהותיר אחריו הקולוניאליזם הצרפתי וגם הוא, כמו יתר המבנים הצרפתיים, מלא בפיתוחים עדינים, כיפות יפות וכולו אומר הדר מלכותי. בית האופרה של האנוי, נחשב למבנה התרבות הגדול ביותר בוייטנאם. השילוב הזה בין האדריכלות הצרפתית לבין ריבוי הפגודות והמקדשים הבודהיסטים, הוא אחד הדברים אשר עושים את הטיול בוייטנאם למעניין ומרתק.
מבנה בית האופרה של האנוי מתנוסס לגובה של 34 מטר מעל הקרקע ומרשים את הבאים בשעריו בשטח כולל של קרוב ל-2600 מ"ר (אורך 87 מטר ורוחב 30 מטר). עיצובו מושפע מאד מסגנון האדריכלות הצרפתית בת המאה ה-19. חזיתו הקדמית מרשימה את עוברי האורח עם חלונות ענק בעיצוב ניאו קלאסי צרפתי ומרפסות עשויות ברזל יצוק. עיצוב הפנים של האופרה של האנוי מרשים גם הוא את המבקרים בו בזכות המדרגות בצורת Y העשויות משיש לבן שבמרכזן מטפס ועולה שטיח אדום, נברשות הקריסטל, מראות הקיר הגדולות, העמודים הקורינתיים, ציורי הקיר והתבליטים הצבעוניים.
אולם ההופעות כולל שלוש קומות ישיבה ומכיל 589 מושבי קטיפה, כשהקומה השנייה והשלישית של האולם מוקדשות לתאי הישיבה הפרטיים. עוד כולל הבניין חדר ישיבות אחד (ששמו Mirror Room, כמו בארמון ורסאי), 18 חדרי איפור, שני חדרים לאימון ווקאלי וספרייה.
לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה בשנת 1945 ולאחר שהקיסר ויתר על שילטונו לטובת הממשלה הקומוניסטית, הפסיק להיות בית האופרה של האנוי נחלתה הבלעדית של האליטה שבאזור. הוא אומץ על ידי הממשל והפך למרכז האירועים ההיסטוריים המרכזיים. שם למשל, התרחשה הפגישה הראשונה של האסיפה הלאומית של הרפובליקה.
בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת הרבו להופיע בבית האופרה אמנים סינים ורוסים. אולם הזמן כידוע איננו פוסח על אף אחד מאיתנו וגם בניינים מזקינים ומתבלים ולכן, בשנת 1997 עבר המבנה שיפוץ מסיבי שכלל התקנת ציוד משוכלל וחידוש חלק מקישוטי הפנים של המבנה. שיפורים אלה שעלו כ-15 מיליון דולר, השיבו לבית האופרה את תפארתו כפי שהייתה בעבר.
כיום בית האופרה הוא מקום משכנה של התזמורת הסימפונית של האנוי ומופיעות בו גם תזמורות אורחות, אמנים בינלאומיים, בנוסף כמובן לכישרונות המקומיים הווייטנאמיים. מוזיקה קלאסית, מופעי בידור, מופעי מחול קלאסיים ומודרניים, הצגות ואף מופעים עכשוויים של כוכבים מקומיים ובינ"ל – כולם ממלאים את לוח ההופעות העמוס של בית האופרה ברפרטואר עשיר ומגוון.
מתי כדאי להגיע לשם?
בדומה לאטרקציות תיירותיות אחרות הקיימות בווייטנאם, בית האופרה של האנוי מושך אליו קהל מקומי ותיירותי רב באזור השנה החדשה הווייטנאמית (חג ה-Tet), המתחילה בחודש פברואר. כמו באתרים רבים אחרים, המראה החיצוני מרשים הרבה יותר בשעות הערב מכיוון שאז מואר המבנה בתאורה המדגישה את יופיו וייחודו.
אם אתם מתכננים לצפות בהופעה המתקיימת בו, דאגו לשריין לעצמכם כרטיסים מראש מאחר ובמקרים רבים, הכרטיסים נחטפים כלחמניות טריות מיד עם הידיעה על קיומה של ההופעה. עוד מומלץ, ליהנות דווקא מהופעות של אומנות מקומית או של אומנים מקומיים, שאותם פחות ניתן לפגוש במקומות אחרים בעולם.
לסיכום: גם למי שאינו מגיע להאנוי אלא רק נמצא בסביבותיה, שווה לקחת את הזמן ולבקר בבית האופרה הזה. הוא לא רק מיישר קו עם הפאר וההדר של בתי האופרה המערביים הקלאסיים, אלא יש לו גם את הייחוד והקלאסה משל עצמו.
לסיום קצת מוסיקה
אין דבר מתאים יותר לסיים אתו מאשר "פנטום האופרה". זהו סיפור אשר נכתב על יד גסטון לואי אלפרד לרו בשנת 1909, הפך למחזה על ידי אנדרו לויד וובר ועלה על בימות ברודווי בשנת 1986. מאז ועד היום מוצג פנטום האופרה ללא הפסקה על בימות שונות ברחבי העולם.
העלילה מתרחשת בבית האופרה של פריס (אופרה גרנייה) ומספרת על יצור מוזר ומסתורי, מעין רוח רפאים החיה שם במרתפי הבנין. זו חגיגה של צבעים עם תלבושות נהדרות ותפאורה מתחלפת ומעל הכל: המוסיקה. הנה שרה ברייטמן אשר כנראה לנצח היצירה הזו תהיה מזוהה אתה יותר מאשר עם כל זמרת אחרת, בתפקיד כריסטין ולצידה סטיב הארלי – הפנטום.
קלאסיקה במיטבה.
