בית האופרה של האנוי

שיתוף פוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
בית האופרה של האנוי. התמונה מאתר Shutterstock

האופרה, שהחלה להצמיח את שורשיה התרבותיים במאה ה-16 סיפקה לאנשי תקופת הבארוק בילוי נוצץ שהיה מיועד בעיקר לבני האצולה, לעשירים ולבני המעמד הגבוה. לא קשה לדמיין את בני אותה התקופה כשהם מגיעים לבית האופרה המהודר, לבושים במיטב מחלצותיהם ומתמקמים כל אחד בתאו הפרטי המהווה את סמל הסטטוס המושלם. לעומתם, נאלצו בני המעמד הנמוך יותר ואלה שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם, או אלה שדם כחול לא זרם בעורקיהם, להסתפק בצפייה במתרחש על הבמה מתוך יציעי האולם. אותו בילוי בתא הפרטי, היה לעיתים קרובות חשוב לא פחות מהצפייה במתרחש על הבמה או מההאזנה למוזיקה. עסקאות פוליטיות ופרשיות רומנטיות רבות נרקמו בין כתלי תאים פרטיים אלה שאילו יכלו לדבר –  יתכן וההיסטוריה הייתה נראית שונה לגמרי…

האופרה כיצירת אומנות, מבוססת על דרמה ומשלבת בתוכה רכיבים רבים מעולם התיאטרון (משחק, תפאורה ותלבושות התואמים את עלילת האופרה) אולם כל התקשורת (בין הדמויות לבין עצמן ותקשורתן עם הקהל) וקידומה של העלילה נעשים באמצעות שירה. מאפייניה של השירה האופראית הינם ייחודיים ודורשים כשרון מיוחד כמו גם אימונים רבים, והזמרים מלווים בשירתם בליווי אינסטרומטלי שיכול לכלול נגן אחד בלבד אבל יכול לכלול גם תזמורת שלמה. למרות שמתקופת הבארוק ועד ימינו הפכה האופרה לבילוי נפוץ יותר ואף זנחה את היצירות הקלאסיות והחלה להעלות על הבמות גם נושאים חברתיים שאינם ברומו של עולם, עדיין היא מזוהה עם הוד, הדר ופאר ולכן גם בתי אופרה שנבנו הרבה אחרי תקופת הבארוק, מאופיינים בסממנים המאפיינים את בתי האופרה הקלאסיים – גודל, פאר, תאים פרטיים, שילוב בין צבעי הזהב והאדום המלכותיים וכן הלאה.

בית האופרה של האנוי, וייטנאם, אינו יוצא מן הכלל בתחום זה. בפי המקומיים נקרא המקום NHÀ HÁT LỚN HÀ NỘI, והוא כמו "אחיו" הקטן ממנו – בית האופרה של סייגון (זכה לפוסט משלו), עומדים בכל הסטנדרטים שציינתי.

בית האופרה, שממוקם בלב הרובע הצרפתי של האנוי, עומד בצומת יפהפה במרכז העיר אליה מובילות חמש דרכים מרכזיות, במרחק הליכה קצר מהאגם הידוע, אגם הואן קיים.

הדרך מאגם הואן קיים לבית האופרה

ואם למישהו לא בא לעשות את הדרך הקצרה מהאגם לבית האופרה ברגל, תמיד נחמד לקחת טיול בריקשה אשר תעשה לנו סיבוב בכל האזור.

בית האופרה והריקשות. התמונה מויקיפדיה
מחייך בהאנוי…

בנייתו של הבניין הושלמה בשנת 1911 וזאת לאחר עשר שנות בנייה שעליה ניצחו שני אדריכלים צרפתיים, ברוייר (Broyer) והארלי (V. Harley). אם למישהו נדמה כי קיים דמיון בין בית האופרה בהאנוי לבין ה- Opéra Garnier de Paris, הרי הוא צודק לחלוטין. השפעתה של התרבות הצרפתית ניכרת בכל רחבי וייטנאם ובאה לכדי ביטוי בעיקר באדריכלות של מבני התרבות והציבור. זהו עוד שריד מפואר שהותיר אחריו הקולוניאליזם הצרפתי  וגם הוא, כמו יתר המבנים הצרפתיים, מלא בפיתוחים עדינים, כיפות יפות וכולו אומר הדר מלכותי. בית האופרה של האנוי, נחשב למבנה התרבות הגדול ביותר בוייטנאם.

מבנה בית האופרה של האנוי מתנוסס לגובה של 34 מטר מעל הקרקע ומרשים את הבאים בשעריו בשטח כולל של קרוב ל-2600 מ"ר (אורך 87 מטר ורוחב 30 מטר). עיצובו מושפע מאד מסגנון האדריכלות הצרפתית בת המאה ה-19. חזיתו הקדמית מרשימה את עוברי האורח עם חלונות ענק בעיצוב ניאו קלאסי צרפתי ומרפסות עשויות ברזל יצוק. עיצוב הפנים של האופרה של האנוי מרשים גם הוא את המבקרים בו בזכות המדרגות בצורת Y העשויות משיש לבן שבמרכזן מטפס ועולה שטיח אדום, נברשות הקריסטל, מראות הקיר הגדולות, העמודים הקורינתיים, ציורי הקיר והתבליטים הצבעוניים.

אולם ההופעות כולל שלוש קומות ישיבה ומכיל 589 מושבי קטיפה, כשהקומה השנייה והשלישית של האולם מוקדשות לתאי הישיבה הפרטיים. עוד כולל הבניין חדר ישיבות אחד (ששמו Mirror Room, כמו בארמון ורסאי), 18 חדרי איפור, שני חדרים לאימון ווקאלי וספרייה.

אולם ההופעות. התמונה מאתר בית האופרה.

לאחר סיומה של מלחמת העולם השניה בשנת 1945 ולאחר שהקיסר ויתר על שילטונו לטובת הממשלה הקומוניסטית, הפסיק להיות בית האופרה של האנוי נחלתה הבלעדית של האליטה שבאזור. הוא אומץ על ידי הממשל והפך למרכז האירועים ההיסטוריים המרכזיים. שם למשל, התרחשה הפגישה הראשונה של האסיפה הלאומית של הרפובליקה. אולם הזמן כידוע איננו פוסח על אף אחד מאיתנו וגם בניינים מזקינים ומתבלים ולכן, בשנת 1997 עבר המבנה שיפוץ מסיבי שכלל התקנת ציוד משוכלל וחידוש חלק מקישוטי הפנים של המבנה. שיפורים אלה השיבו לבית האופרה את תפארתו, כפי שהייתה בעבר.

כיום מארח בית האופרה של האנוי אמנים בינלאומיים, בנוסף לכישרונות המקומיים הווייטנאמיים. מוזיקה קלאסית, מופעי בידור, מופעי מחול קלאסיים ומודרניים, הצגות ואף מופעים עכשוויים של כוכבים מקומיים ובינ"ל – כולם ממלאים את לוח ההופעות העמוס של בית האופרה.

מתי כדאי להגיע לשם?

בדומה לאטרקציות תיירותיות אחרות הקיימות בווייטנאם, בית האופרה של האנוי מושך אליו קהל מקומי ותיירותי רב באזור השנה החדשה הווייטנאמית (חג ה-Tet), המתחילה בחודש פברואר. כמו באתרים רבים אחרים, המראה החיצוני מרשים הרבה יותר בשעות הערב מכיוון שאז מואר המבנה בתאורה המדגישה את יופיו וייחודו.

בית האופרה בלילה. התמונה מאתר Shutterstock

אם אתם מתכננים לצפות בהופעה המתקיימת בו, דאגו לשריין לעצמכם כרטיסים מראש מאחר ובמקרים רבים, הכרטיסים נחטפים כלחמניות טריות מיד עם הידיעה על קיומה של ההופעה. עוד מומלץ, ליהנות דווקא מהופעות של אומנות מקומית או של אומנים מקומיים, שאותם פחות ניתן לפגוש במקומות אחרים בעולם.

לסיכום: גם למי שאינו מגיע להאנוי אלא רק נמצא בסביבותיה, שווה לקחת את הזמן ולבקר בבית האופרה הזה. הוא לא רק מיישר קו עם הפאר וההדר של בתי האופרה המערביים הקלאסיים, אלא יש לו גם את הייחוד והקלאסה משל עצמו.

לסיום קצת מוסיקה:

אין דבר מתאים יותר לסיים אתו מאשר "פנטום האופרה". זהו סיפור אשר נכתב על יד גסטון לואי אלפרד לרו בשנת 1909, הפך למחזה על ידי אנדרו לויד וובר ועלה על בימות ברודווי בשנת 1986 ומאז מוצג ללא הפסקה על בימות שונות ברחבי העולם.

העלילה מתרחשת בבית האופרה של פריס (אופרה גרנייה) ומספרת על יצור מוזר ומסתורי, מעין רוח רפאים החיה שם במרתפי הבנין. זו חגיגה של צבעים עם תלבושות נהדרות ותפאורה מתחלפת ומעל הכל: המוסיקה. הנה שרה ברייטמן אשר כנראה לנצח היצירה הזו תהיה מזוהה אתה יותר מאשר עם כל זמרת אחרת, בתפקיד כריסטין ולצידה סטיב הארלי – הפנטום.
קלאסיקה במיטבה.

הרשמה לרשימת דיוור

פוסטים אחרונים

דיוק אלינגטון פינת טיטו פואנטה

דיוק אלינגטון נחשב לאחד מגדולי המוסיקאים של המאה ה-20. במהלך הקריירה הארוכה שלו הוא כתב מאות רבות של יצירות בסגנונות שונים: שירים, קטעי ג'אז קאמריים ותזמורתיים, מוזיקה דתית ועוד. שנים ארוכות הוא הוביל את התזמורת שלו אך הופיע והקליט גם בהרכבים קטנים יותר. הנשיא ריצ'ארד ניקסון העניק לו בשנת 1969 את מדליית החירות הנשיאותית ובשנת

קרא עוד »

שידוכים, מוסיקה וריקודים בפארק העם בצ'נגדו – סצ'ואן

סצ'ואן הוא חבל ארץ בדרום מערב סין ואני תוהה על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה סצ'ואן? על דובי הפנדה? על האוכל החריף המאפיין את המטבח הסצ'ואני? אולי על שן טה הזונה שהיא הנפש הטובה במחזה הידוע של ברכט? לא משנה על מה אתם חושבים, סצ'ואן הוא בכל מקרה חבל ארץ נפלא ומה שמאפיין

קרא עוד »

כיכר באן ילצ'יץ' בזאגרב

זאגרב בירתה של הרפובליקה של קרואטיה, היא עיר עתיקה, מרכז-אירופאית מובהקת בצביונה הטומנת בחובה מעל ל-900 שנות היסטוריה. כיום ידועה העיר בעולם במורשתה ההיסטורית אותה היא מטפחת בקפידה באירועי העסקים והספורט החשובים שהיא מקיימת ומארחת אך מעל לכל – בהכנסת האורחים הנהדרת שמפגינים תושביה כלפי התיירים המגיעים לעיר. אולם לא תמיד הייתה העיר כזו. סמלה המוכר של העיר

קרא עוד »

גלן פינאן – אנדרטת ההיילנדר והרכבת של הארי פוטר

גלן פינאן הוא עוד אחד מהמקומות החשובים בהיסטוריה הסקוטית או אם להיות יותר מדויקים, ההיסטוריה העקובה מדם של היחסים בין הסקוטים לשכניהם מדרום – האנגלים. בואו נחפור קצת בנבכי ההיסטוריה הסקוטית וניגע קצת בגיאוגרפיה ובפסולוגיה (תורת הפסלים – המצאה שלי 🙂 ) של המקום. מומלץ להמשיך לקרוא תוך כדי לגימת ויסקי סקוטי… היכן נמצא גלן

קרא עוד »

טירת אורקהארט בסקוטלנד

חמת חלילים, פאבים, האגיס (לא, לא הטיטולים: המאכל), מזקקות וויסקי, גברים בקילט (חצאיות משובצות), מזג אוויר הפכפך וטירות, המון טירות, אמנם נחשבים לסממנים הלאומיים הרשמיים פחות או יותר של סקוטלנד, אך המפלצת מלוך נס (או "נסי", כפי שהיא מכונה בפי מעריציה) מזוהה עם סקוטלנד לא פחות משאר הסמלים שהזכרתי. כך שאם מבקרים בסקוטלנד, באופן טבעי חובה

קרא עוד »

פסל פרשרן בליובליאנה

ליובליאנה בירתה של סלובניה היא אחת מערי הבירה הקטנות ביותר באירופה. כמו בהרבה ערים קטנות אחרות, גם בליובליאנה יש קסם מיוחד ובהחלט ניתן לומר כי זו עיר עם נשמה. ניתן לחוש זאת בקלות אם נטייל בין בתי הקפה והגלריות הרבות בסמטאות העיר העתיקה, בשוק שליד גשר הדרקונים, למרגלות הטירה ולאורך נהר הלובליאניצה החוצה אותה. כל אלו בתוספת סגנון

קרא עוד »