בלוג

המוות כידוע לכולנו הוא חלק מהחיים ובמדינות רבות בעולם, הפכו בתי עלמין ידועים לאתרי תיירות לכל דבר וענין. כך למשל בית העלמין בארלינגטון  שבארה"ב, בית העלמין היהודי בפראג, בית הקברות מירוגוי בזאגרב המשותף ליהודים נוצרים ומוסלמים, שלושת בתי הקברות של פריס (פר לשאז, מונמארטר ומונפרנאס) ועוד רבים אחרים. האמת היא שגם בארץ יש כמה בתי

הרשו לי לפתוח את הפוסט הזה בסיפור אישי. לפני כמה עשרות שנים כאשר השתחררתי מהצבא, הצטרפתי לרשת "פעולה דחופה" (Urgent Action) של ארגון אמנסטי. מטרת UA היא לנסות ולהציל אנשים שנידונו למוות במדינות שונות בעולם על ידי פניה לגורמים שונים היכולים לעזור, בעקר לרשויות ולגורמי תקשורת. ארגון אמנסטי מתנגד כמובן לעונש המוות מסיבות הומניטריות ובשנים

מלחמת העולם השנייה הסתיימה לפני כ-75 שנה אך למרות השנים הרבות שחלפו מאז, איזכור שמה של העיר הירושימה עדין מעביר בנו צמרמורת. מאז תום המלחמה השתקמה הירושימה והתפתחה. הירושימה של היום היא עיר חדשה לגמרי: זו עיר חיה ותוססת שהפכה למרכז כלכלי חשוב מאוד ואצל רבים היא מזוהה עם מפעל מזדה המצליח ועם קבוצת הבייסבול

מחוז טאיטו (Taito) שבטוקיו הוא אחד ממחוזותיה הרבים של בירת יפן והוא שוכן בצפון מזרחה של העיר. הרבה אטרקציות נמצאות בטאיטו, בינהן רובע אסקוסה שם נמצא מקדש סנסוג'י המוקדש לאלת הרחמים. מקדש זה נחשב לעתיק  ביותר בטוקיו והמבנה המקורי שלו הוקם במאה השביעית לספירה. כאשר הגעתי לראשונה לטוקיו, התחלתי שם את ביקורי בעיר ויתכן שזו

אדינבורו היא בעייני אחת הערים היפות בעולם. מסתבר כי לא רק אני חושב כך אלא כך חשבו גם בארגון אונסקו ובשנת 1995 הגדירו את אדינבורו כולה (העיר הישנה והחדשה כאחד), כאתר מורשת עולמית. כך כתב הסופר הבריטי דניאל דפו ("רובינזון קרוזו") על הרויאל מייל, רחובה הראשי של אדינבורו: "הרחוב הגדול ביותר, הארוך ביותר והיפה ביותר,

שנות ה-60 של המאה הקודמת נחשבות על ידי פרשנים רבים לעשור "הפוליטי" ביותר של המאה העשרים. במדינות רבות בעולם התחוללו בעשור זה מחאות ומרידות שונות אשר בבסיסן תמיד עמדה השאיפה לשינויים בתחומים שונים. בארה"ב, היו שנות ה-60 עשור קשה במיוחד שהניב הרבה מאוד גלי מחאה אשר על שניים מהם כבר כתבתי כאן בעבר: המהומות בלוס