בלוג

יש מנגינות שאינן זקוקות למילים כדי לעורר זיכרון. כזאת היא "בוקר של קרנבל". די בכמה הצלילים הראשונים של Manhã de Carnaval כדי שנעלה בדמיוננו משהו מברזיל: גיטרה רכה, סמבה איטית, ריו דה ז'ניירו ואולי גם קרנבל. אלא שהמנגינה הזאת אינה שמחה במיוחד. להפך: יש בה עצב, געגוע ואפילו תחושה של אובדן. זהו ניגוד מוזר לשיר

לפעמים שם אחד מצליח לחבר בין עולמות שאיש לא היה מעלה על דעתו לקשור ביניהם. האחד הוא נהר אפל מן המיתולוגיה היוונית, הגבול שבין עולם החיים לעולם המתים, והאחר הוא שמה של אחת מלהקות הרוק המצליחות של שנות ה-70 וה-80. שניהם נקראים סטיקס (Styx). האם מדובר בשם שנבחר במקרה, או שיש בו הד רחוק לאחד

פטיש, פעמון ושיר. שלושה דברים פשוטים לכאורה שאין ביניהם כל קשר. אך בשנת 1949 הפכו שלושתם לסמלים של מאבק לצדק, לשוויון ולחירות. פיט סיגר (Pete Seeger) ולי הייז (Lee Hays) לא יכלו לדעת שכאשר כתבו את השיר If I Had a Hammer, הם כתבו שיר שיהפוך לפסקול של שביתות עובדים, של מאבק למען זכויות האזרח

בשנת 1961 קיבל ריי צ'ארלס החלטה שעלתה לו ביוקר. הוא ביטל הופעה שנקבעה לו בעיר אוגוסטה שבמדינת ג'ורג'יה, לאחר שהתברר לו כי המארגנים מתכוונים להפריד בין הצופים: הלבנים יישבו בקדמת האולם והשחורים מאחור. ריי צ'ארלס החליט שלא להופיע עוד בפני קהל שהופרד על פי צבע עורו. עבור רבים הייתה זו רק עוד הופעה שהתבטלה. עבור

וושינגטון, בירת ארצות הברית, ראתה לאורך השנים אין ספור הפגנות. אך זו של קיץ 1932 הייתה שונה מכל האחרות. לא היו אלו פועלים שובתים, סטודנטים או פעילי זכויות אדם. גם לא חקלאים או חברי איגודים מקצועיים. היו אלה אלפי יוצאי מלחמת העולם הראשונה – המלחמה שעדיין הייתה אז מוכרת בשם "המלחמה הגדולה" – אנשים שלחמו

כמעט על כל שולחן במסעדה אמריקאית, עומד בקבוקון קטן עם פקק אדום. רובנו מטפטפים ממנו כמה טיפות על הסטייק, על הפיצה או על הצ'יפס, מבלי להקדיש לכך מחשבה נוספת. אך המסע של אותו בקבוק התחיל הרבה לפני שהומצאה המכונית, לפני שהוקמה חברת קוקה-קולה, ואפילו הרבה לפני שבני אדם הגיעו לאזור שהוא כיום לואיזיאנה. כדי להבין