בלוג

בבוקר יום ראשון 9 באפריל 1939, החלו אלפי אנשים לנהור אל הלינקולן ממוריאל (Lincoln Memorial) בוושינגטון. הם הגיעו מכל רחבי העיר, שחורים ולבנים, צעירים ומבוגרים, סקרנים שבאו לשמוע זמרת מפורסמת לצד אנשים שהבינו כי הם עומדים להיות עדים לרגע היסטורי. חלקם עמדו על המדשאות הרחבות המשתרעות מול האנדרטה, אחרים טיפסו על הגבעות שמסביב בניסיון למצוא

יש ערים בארצות הברית שנראות אמריקאיות לחלוטין כבר מן הרגע הראשון. ניו אורלינס (New Orleans) לבטח אינה אחת מהן. כבר במהלך סיור ראשוני ברובע הצרפתי (French Quarter), הרובע ההיסטורי העתיק והמפורסם ביותר של העיר, נדמה כי נכנסים לעולם אחר. החצרות הפנימיות, הבתים הצבעוניים, מרפסות הברזל המעוטרות והצלילים הבוקעים מן הברים השוקקים של רחוב בורבון (Bourbon

יש רגעים בטוקיו שבהם נדמה שהעיר כולה רצה קדימה בלי להביט לאחור. רכבות השינקנסן חוצות מרחקים במהירות מסחררת, גורדי שחקים מזכוכית משתקפים זה בזה, ומסכי ענק מאירים לילה שלא באמת מחשיך. ואז, פתאום, בלב רובע גינזה האלגנטי והיוקרתי, ניצב מבנה שנראה כאילו נשלף מתקופה אחרת: חזית לבנה, גג מעוקל, קווים המזכירים ארמון יפני מסורתי. זהו

רובע שינג'וקו (Shinjuku) הוא אחד המרכזים הדינמיים והמרתקים של טוקיו, מקום שבו נפגשים יחד עסקים, ממשל, קניות וחיי לילה. כאן פועלת תחנת הרכבת העמוסה ביותר בעולם, וכאן מתנשאים גורדי שחקים מודרניים לצד רחובות צפופים ורועשים. בתוך שינג’וקו נמצא קאבוקיצ’ו (Kabukicho), אזור בילויים המשתרע על פני כמה רחובות צפופים בלבד, אך מרגיש גדול בהרבה ממידותיו. שלטי

גליפולי, חצי אי קטן במערב מיצרי הדרדנלים, הוא אחד מאותם שמות שהפכו כבר מזמן ליותר מאשר מקום על המפה. זהו שם הנושא עמו זיכרון, מיתוס, אבל, ואפילו יסוד של זהות לאומית – בעיקר באוסטרליה ובניו זילנד. בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נשלחו לשם אלפי צעירים מניו זילנד ומאוסטרליה, אל מבצע צבאי שנועד לשנות

יש מקומות בצפון צרפת שבהם הנוף כמעט מטעה. שדות ירוקים נפרשים עד האופק, גבעות רכות מתרוממות מעל הדרכים הכפריות השקטות, ולעיתים נדמה שמדובר בעוד פינה שלווה של אירופה. אבל אז, פתאום, לצד הדרך או בין הכפרים, מופיע בית עלמין צבאי. אחריו עוד אחד, ואז עוד אחד. בתי עלמין צבאיים כאלה פזורים עד היום בין הכפרים