בקיץ האחרון ביליתי כמה שבועות בסקוטלנד שהיא כידוע לכולנו מדינה מדהימה עם נופים מקסימים, הרבה מאוד אגמים (אחד מהם עם מפלצת…), היסטוריה עשירה, אנשים נחמדים בעלי מבטא שלעיתים אינו מובן והרבה מאוד וויסקי משובח. אך עם כל הכבוד לנופיה של סקוטלנד (ויש לי הרבה כבוד), אני שהייתי כל חיי סיטי-בוי התאהבתי בעיקר באדינבורו בירתה. מסתבר שאני לא היחיד שהתאהב בעיר: גם בארגון אונסק”ו הכירו ביופייה של אדינבורו ובחשיבות אתריה והכריזו על העיר כולה (הישנה והחדשה), כעל אתר מורשת עולמית.
ליבה של אדינבורו הוא כמובן המייל המלכותי המשתרע מהטירה שבמרום הגבעה ועד ארמון הולירוד. טיול לאורכו של הציר המרכזי הזה בעיר, יגלה לנו הרבה מאוד פינות חמד שמאחוריהן סיפורים פיקנטיים מההיסטוריה של סקוטלנד ואדינבורו. אחד הדברים המעניינים ביותר בסקוטלנד והמאפיינים אותה, הוא ריבוי הפסלים של גיבוריהם הלאומיים, תופעה הבולטת לא רק באדינבורו אלא גם בגלאזגו, הגדולה בערי סקוטלנד.
מסיבה זו הופתעתי כאשר באחד מטיולי לאורך הרויאל מייל, נתקלתי דווקא בפסלו של אלכסנדר הגדול עם בוקפאלוס (Bucephalus), סוסו המפורסם אשר על פי הסיפורים היה בלתי ניתן לאילוף עד שהגיע אלכסנדר.
אלכסנדר היה אחד מגדולי המצביאים של העת העתיקה ובכיבושיו הגיע עד להודו שבמזרח. דמותו של אלכסנדר מרתקת במיוחד והוא אף זכה לשני סרטים שיעשו עליו: בשנת 1956 היה זה ריצ'ארד ברטון בתפקיד אלכסנדר ובשנת 2004 יצא הסרט שנכתב ובוים על ידי אוליבר סטון בכיכובם של קולין פארל כאלכסנדר ואנג'לינה ג'ולי היפה בתפקיד אולימפיאס, אמו.
פרט לסרט, נכתבו על אלכסנדר גם ספרים רבים, כולל בעברית. כך למשל, כתב עליו הסופר מיכה בן גוריון בספרו "צפונות ואגדות":
"עשרה מלכים מלכו בכל העולם ומלואו ותגדל מלכותם לכל ארבע רוחות השמים ולא נשאר דבר שלא משלו עליו ולא שמע לפקודתם… והשמיני, הגדול גם מנבוכדנצר וגם מכורש, שמשל מסוף העולם ועד סופו, עד מבוא השמש ועד צאת השמש, ואמר גם לעלות לשמיים ולרדת לתהומות היה אלכסנדר מלך מוקדון הוא צפיר העיזים שבא מן המערב. אחרי מות אלכסנדר לא קם עוד מלך גדול ואדיר לעמוד בשורה".
דמותו של אלכסנדר העסיקה גם היסטוריונים רבים, אשר לא פעם דנו בשאלה כיצד הייתה מתפתחת ההיסטוריה, לו כבש אלכסנדר בימי שלטונו גם עיר קטנה ולא חשובה בשם רומא…
כל מי שמטייל ביוון ובמקדוניה, מכיר את הפסלים הידועים של אלכסנדר, בעיקר הפסל המוצב בטיילת ניקיס בסלוניקי (תמונת הנושא) והפסל הגדול בעולם של אלכסנדר אשר מוצב בכיכר מקדוניה בסקופיה, בירת מקדוניה. פסלו הענק (22 מטרים גובהו) של אלכסנדר הגדול בלב ליבה של סקופיה, אינו משאיר מקום לספק: המקדונים רואים באלכסנדר הגדול את בן תרבותם, בשר מבשרם, דמות נערצת עליה התפתח חלק נכבד מהאתוס הלאומי של האומה המקדונית. לא ייפלא אפוא שבשנת 2006 הכריזה ממשלת מקדוניה על כוונותיה לשנות את שמו של נמל התעופה הבינלאומי הגדול במקדוניה, נמל התעופה פטרובץ' הממוקם בסקופיה, ולקרוא לו על שם אלכסנדר הגדול. הכרזה זו הגבירה (באופן צפוי למדי) את המחלוקת הדיפלומטית עם יוון, זאת מאחר ודמותו של אלכסנדר מהווה מזה שנים רבות חלק מהסכסוך בין שתי המדינות הנסב על שימוש בסמלים הקשורים לממלכת מקדוניה העתיקה. סכסוך זה מהווה, אולי, את הסיבה לכך כי שמו הרשמי של פסלו של אלכסנדר בסקופיה הוא "לוחם על סוס", אך לכולם ידוע מיהו המונצח בפסל המרשים. הפסל הוא פרי יצירתה של האמנית ולנטינה סטפנובסקה (Valentina Stefanovska).
אם כן, ברור לכולם מה רבה ההערצה לאלכסנדר ביוון ובמקדוניה, אך מה לאלכסנדר ולאדינבורו, סקוטלנד?
התשובה מפתיעה למדי.
מסתבר, כי ההערצה אל אלכסנדר הגדול וסוסו (המפורסם לא פחות ממנו), לא פסחה גם על אחד האמנים הסקוטיים החשובים ביותר – הפסל ג'ון סטיל (John Steele).
ג'ון סטיל אמנם נולד באברדין בשנת 1804, אך גדל וחי מגיל שנתיים באדינבורו. אביו של סטיל היה פסל-גלף, ואת שנותיו הראשונות בילה ג'ון הצעיר כשהוא משמש כשוליה של אביו ולומד את רזי מלאכות הגילוף והפיסול. בגיל 14 סיים סטיל ג'וניור את תקופת חניכתו ושנה לאחר מכן, למרות פשיטת הרגל המביכה של אביו, נשלח ללמוד אומנות באקדמיה לאומנות באדינבורו. בשל קריירת הפיסול (המבוססת, אך לא מכניסה, מסתבר) של ג'ון סטיל האב, כונה סטיל הבן בשנים הראשונות לפרסומו ג'ון סטיל ג'וניור, כשהדבר לא היווה בפניו מכשול לפתח את כישוריו ולקנות לעצמו שם של גלף ופסל מוכשר בזכות עצמו.
סטיל הרבה לפסל אישים ידועים שונים ובין הדמויות הרבות שהנציח ניתן למנות את פלורנס נייטנגייל (1862), הנסיך אלברט (1876), המשורר הלאומי הסקוטי רוברט בארנס (1877) וכמובן, את המלכה ויקטוריה (כבר ב-1844). סטיל היה הפסל שיצר את פסלו הגדול העשוי שיש קרארה של סר וולטר סקוט (עליו כתבתי בפוסט נפרד), מחשובי הסופרים הסקוטים (זוכרים את אייבנהו?) וגם את פסלו של סקוט המוצב בסנטרל פארק בניו יורק. עוד פסל ידוע של סטיל המוצב באדינבורו הוא הפסל שכונה "The Iron Duke in bronze " – פסלו של ארתור ולסלי דוכס וולינגטון – האיש שהביס את נפוליאון בקרב ווטרלו, המוצב ברחוב הנסיכים המקביל לרויאל מייל. יצירותיו של ג'ון סטיל מוצבות במקומות רבים באדינבורו וקשורות בדרך זו או אחרת, להיסטוריה ולתרבות הסקוטית ולכן פסלו של אלכסנדר חריג במקצת בנוף זה. חריג עוד יותר הוא פרק הזמן שחלף מאז גילף סטיל בעץ את דמותו של אלכסנדר מאלף את בוקפאלוס: הוא עשה זאת כבר בשנת 1833 אולם רק לאחר כ-50 שנה (ובמהלכן גם התמנה סטיל לפסל הרשמי של בית המלוכה) בשנת 1883, יצק סטיל בברונזה את הפסל הניצב עד היום ברויאל מייל, על יד הבניין ששימש את מועצת העיר אדינבורו.
צילום: בנצי גורן
ואם כבר הגענו למבנה זה, אי אפשר בלי להרחיב עליו קצת…
בניין מועצת העיר אדינבורו היווה את מקום המפגש של מועצת אדינבורו ולפניה – תאגיד אדינבורו (Edinburgh Corporation) והמועצה המחוזית של אדינבורו (Edinburgh District Council). הבניין הנוכחי נבנה במקור בשנים 1753-61 כבורסה המלכותית והוא עוצב על ידי הארכיטקט ג'ון אדם, עם שינויים שהכניס בו ג'ון פרגוס. הבורסה נפתחה בשנת 1760 על ידי ג'ורג' דרמונד ראש העיר (או בתואר החלופי המקומי שלו – Lord Provost), אבל מעולם לא זכתה לפופולריות בקרב הסוחרים שעבורם היא נבנתה. אלה, התעקשו להמשיך להיפגש דווקא ב-Mercat Cross, בצדו השני של הרחוב מאחורי קתדרלת סנט גילס היפה. כתוצאה מכך, השתלטה מועצת העיר על האגף הצפוני של הבניין ב-1811 והפכה אותו למשכנה וב-1893 השלימה את הרכישה וקנתה את המתחם כולו.
המבנה הראשי שוכן מאחורי חצר מרובעת הפונה לרחוב. בין הרחוב לבין החצר מצוי מעבר קשתות, ובחצר – פסל הברונזה של ג'ון סטיל – אלכסנדר הגדול מאלף את בוקפאלוס. הפסל הועבר לשם בשנת 1916, אחרי שהיה ממוקם מאז יצירתו בכיכר סנט אנדרו. מלבד הפסל והמבנה, אלמנט נוסף שכדאי לראות הוא אנדרטת האבן הגדולה שבתוך האכסדרה המנציחה את זכרם של תושבי העיר שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. האנדרטה נחנכה על ידי הנסיך הנרי ביום 11 בנובמבר 1927, יום השנה לסיום מלחמת העולם הראשונה ועודכנה בכיתוב הנצחה נוסף לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
האגפים החדשים יותר של המבנה, כמו גם האכסדרה המקושתת מול החצר, נבנו בהדרגה בין שנות ה-70 של המאה ה-19 לשנות השלושים של המאה ה-20 על ידי אדריכלים מודרניים יותר, אך תוך הקפדה על סגנון הבניה המקורי.
המבנה ופסלו של אלכסנדר מסווגים בקטגוריה A (הגבוהה והחשובה ביותר) ברשימת הבניינים ההיסטוריים של הסוכנות הסקוטית האחראית על רישום מבנים היסטוריים ושימורם.
לסיום קצת מוסיקה
כך כתבו על אלכסנדר הגדול חברי להקת איירון מיידן הבריטית:
My son ask for thyself another
Kingdom, for that which I leave
is too small for thee
(King Philip of Macedonia – 339 B.C.)
Near to the east
In a part of ancient Greece
In an ancient land called Macedonia
Was born a son
To Philip of Macedon
The legend his name was Alexander
At the age of nineteen
He became the Macedon King
And he swore to free all of Asia Minor
By the Aegian Sea
In 334 B.C.
He utterly beat the armies of Persia
[Chorus]
Alexander the Great
His name struck fear into hearts of men
Alexander the Great
Became a legend 'mongst mortal men
King Darius the third
Defeated fled Persia
The Scythians fell by the river Jaxartes
Then Egypt fell to the Macedon King as well
And he founded the city called Alexandria
By the Tigris river
He met King Darius again
And crushed him again in the battle of Arbela
Entering Babylon
And Susa, treasures he found
Took Persepolis the capital of Persia
[Chorus]
Alexander the Great
His name struck fear into hearts of men
Alexander the Great
Became a God amongst mortal men
A Phrygian King had bound a chariot yoke
And Alexander cut the 'Gordian knot'
And legend said that who untied the knot
He would become the master of Asia
Hellenism he spread far and wide
The Macedonian learned mind
Their culture was a western way of life
He paved the way for Christianity
Marching on, marching on
The battle weary marching side by side
Alexander's army line by line
They wouldn't follow him to India
Tired of the combat, pain and the glory
Alexander the Great
His name struck fear into hearts of men
Alexander the Great
He died of fever in Babylon.
